הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל ואח'

פסק דין

ב-12/8/08, בשעה 19:30 לערך, פגע רכב המבוטח בידי התובעת (רכב התובעת) בעמוד לסימון עבודות בכביש שהוצב בידי הנתבעת. מעדותה של הנהגת ברכב התובעת עולה כי הכירה את הכביש והייתה מודעת לכך שמבוצעות בו עבודות בכביש שכן במקום הוצבה שורת עמודים בגובה מטר שעליהם אורות מהבהבים. אלא שאור הסימון בעמוד הראשון לא פעל ולכן לא הבחינה בעמוד זה ופגעה בו. על-פי עדותה השעה הייתה שעת דמדומים עם תאורה חלשה ואורות הרכב דלקו. עדותה של עדה זו שאינה בעלת דין ונהגה ברכב ליסינג הייתה אמינה בעיני, ולא מצאתי כל סיבה שלא לתת בה אמון מלא.

חילוקי הדעות בין הצדדים נוגעים לאחריות לאירוע. התובעת טוענת כי הנתבעת לא סימנה את העמוד בצורה ברורה ויצרה סיכון תחבורתי, ואילו הנתבעת טוענת כי האחריות מוטלת על הנהגת ברכב התובעת שלא נתנה דעתה לתנאי הדרך, ובלשון בא כוחה: "אני מבקש שבית המשפט לא ייתן יד לתביעות שפוגעים בעצמים נייחים כמו סלעים ומאשימים את העצם הנייח".

אני מקבל את התביעה, ועם זאת מייחס אחריות תורמת לנהגת התובעת.

תקנה 152(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 אוסרת על הנחת כל דבר העלול לסכן, להפריע או להטריד את עוברי הדרך או את כלי רכבם, או לפגוע בהם באופן אחר. מוסיפה עליה תקנה 152(ג) וקובעת כי במקום שבו נעשות עבודות על הממונה על תיקון הדרך לגדור ולסמן את מקום העבודה "באופן שהורתה רשות התימרור". על הנתבעת הוטלו אפוא חובות מפורשות בדין לסמן את מקום העבודות ולהימנע מהנחת עצמים מסוכנים על הכביש, ומן הראיות שהובאו בפני עולה כי אף שהוצבו עמודים שעליהם אורות מהבהבים, עמוד הסימון הראשון לא הואר ובכך יצר סיכון.

נמצא אפוא כי הנתבעת הניחה עמוד נמוך ומסוכן על הכביש מבלי שסימנה אותו כראוי, והעובדה שעמוד זה לא הואר כיתר העמודים אף עלולה היתה ליצור הטעייה לנהגים שעברו במקום ונסמכו על האורות המהבהבים. יש לזכור כי מדובר בעמוד נמוך בגובה מטר, שהוצב בנתיב נסיעה וכי השעה היתה בין ערביים שבה הראות קשה.

הנתבעת הפרה את הוראת תקנה 152(א) לתקנות התעבורה, ולא הוכח כי קיימה את הוראות רשות התמרור כנדרש בתקנה 152(ג) לאותן תקנות, ובנסיבות אלו מוטלת עליה אחריות לתאונה. עם זאת אני מייחס גם אחריות לנהגת התובעת. טעם הדבר: הנהגת היתה מודעת לקיומן של עבודות בכביש והבחינה בעמודים שבהמשך. כפי שהעידה היה אור – גם אם חלש – והיא עצמה נהגה עם אורות המאירים כ-30 מטרים קדימה. במצב דברים זה, ומידעה על עבודות בכביש, היה עליה לנסוע בזהירות יתרה בהתאם לתנאי הדרך. לעניין זה נתתי דעתי גם לעובדה שרכבים אחרים לא פגעו בעמוד. לאחר ששקלתי את הנסיבות ואת העובדות אני מעמיד את אחריותה לתאונה בשיעור של 30%.

אני מקבל אפוא את התביעה ומפחית סך של 30% מן הנזק הנתבע. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 11,840 ₪, צמוד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלוםפ בפועל, בתוספת האגרה ששולה ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ כדין.

ניתן היום, ‏י"ב תמוז תש"ע, 24 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: